<h1>ראבי"ה סימן ר"ג</h1>
<h2>דף מב:</h2>
האילפס והקדירה וכו'. והילכתא כתנא קמא. והילכתא כאיכא דאמרי דמלח אפילו בכלי ראשון נמי לא בשלה, וכן פירש רבינו חננאל. אבל רבינו האלפסי [תפס] שיטתו כלישנא קמא דמלח בכלי שני נמי בשלה, אלא שגרסתו מהופכת.
אמר רב חסדא אף על פי שאמרו אין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופין עליה את הכלי בשביל שלא תשבר. [והלכתא כוותיה] דרב יוסף דמפרש טעמא משום בטול כלי מהיכנו, דהא פרכינן מיניה בסוף פירק[ין] [מ"ז ע"ב], ולא נקיט לשנויי כשינויי דאידך אמוראי. ותו נמי (ד)פרכינן מהאי טעמא לרב הונא בפרק מי שהחשיך, ושני ליה בשליפי זוטי, [ואי כרבי יצחק אפילו בשליפי זוטי] נמי לא. ואי קשיא הא אמרינן הכא אמר להו רב ששת פוקו ואמרו ליה לרבי יצחק כבר תרגמה רב הונא לשמעתיך בבבל דאמר רב הונא עושין מחיצה למת בשביל [חי ואין עושין מחיצה למת] בשביל מת, [תריץ] דרב הונא מחמיר במת טפי מבשאר מוקצה. והכי פירושא כבר תרגמה וכו' דכי [היכי ד]אמר רבי יצחק במוקצה דידיה שאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל הכי נמי אמר רב הונא במוקצה דידיה דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל, [והיכא] אמר רב הונא במוקצה דמת בשיטתיה, ומיהו בשאר מוקצה לא אמר הכי. וכיוצא בזה אמר ר' יוחנן [מ"ד ע"א] הלכה כרבי [יהודה] בן לקיש במת, ומסיקנא לדידיה דטילטול מן הצד שמיה טילטול, ובפרק כל הכלים פסק רב נחמן הלכה כרבי אלעזר בן תדאי דטלטול מן הצד לא שמיה טילטול, אלא במת החמירו, שהוא כאבן, כדאמרינן [קל"ה ע"א] בן שמונה חי הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו, אבל מוקצה דאוכלין כגון פגה ופוגלא לא אחמיר בה כולי האי.
